בעשור האחרון חל שינוי דרמטי בגישה הטיפולית בדלקת חוליות מקשחת. בעבר החולים טופלו בנוגדי דלקת לא סטרואידליים (קבוצת תרופות אשר כוללת וולטרן, ארקוקסיה, אטופן, קספו, איבופן ואחרים) והרבה פיזיותרפיה. חלק מהחולים הגיבו טוב לטיפול זה, אולם לרוב לא היתה תגובה מספקת ואנשים עם מחלת בכטרב המשיכו לסבול מכאבים, קישיון וביטויים נוספים של המחלה הפעילה.
לפני כ- 20 שנה פורסמו תוצאות מחקר אשר גילה כמות גדולה של ציטוקין (מולקולה דלקתית) בשם TNF במפרקי האגן אצל חולי דלקת חוליות מקשחת. כבר אז היתה בשוק תרופה המנטרלת את הTNF וכאשר ניסו לראשונה תרופה זו בחולים עם מחלת בכטרב התוצאה היתה מצויינת. בשלב זה החל עידן ההתרופות הביולוגיות בטיפול חולים עם דלקת חוליות מקשחת.
תרופה ביולוגית זו תרופה אשר מתערבת באופן ספציפי במנגנוני התפתחות המחלה. למשל, מנטרלות מולקולה, חלבון או תא אשר חשובים בהתפחתות המחלה. היום ישנן מספר קבוצות של תרופות ביולוגיות בהן ניתן להשתמש בחולי מחלת בכטרב:
• תרופות החוסמות את הTNF (הכוללות Remicade, Enbrel, Humira, Simponi) מאושרות לטיפול בדלקת חוליות מקשחת כבר שנים.
• תרופה החוסמת את IL17 הנקראת Cosentyx, אשר הופיעה בארץ רק בשנת 2016
• תרופה החוסמת IL12+IL23 בו זמנית (Stelara) אושרה בארץ לטיפול בפסוריאזיס, אולם לפחות במחקר אחד נמצאה יעילה מאוד גם בחולי מחלת בכטרב.
תרופות ביולוגיות אלה מדכאות את הדלקת במסלולים שונים, בד״כ משפיעות היטב על כאב גב, קישיון בוקר, דלקת מפרקים וגידים הקשורה מחלה, ולעתים גם על פסוריאזיס, דלקת עיניים ושילשולים נלווים.
בד״כ מקובל להתחיל טיפול תרופתי מנוגדי הדלקת הלא סטרואידליים, ורק במידה ואין תגובה טובה או שלא ניתן להמשיך טיפול זה בשל תופעות לוואי עוברים לטיפולים ביולוגיים.
לעתים נדירות יותר, בעיקר כאשר אין אפשרות לתת למטופל טיפול ביולוגי, או כשטיפול ביולוגי לא עובד, משתמשים בתרופות נוספות כגון Salazopyrin, Pamidronate ואחרות.
מבחינת טיפול הלא תרופתי משתמשים בפיזיותרפיה, הידרותרפיה ובמיוחד תרגילים לשמירת גמישות הגב, כגון יוגה או פילטיס. שחייה מומלצת גם כן כמחזקת שרירי גב.
יש לציין כי לכל חולה מתאימים את השילוב הטיפולי האינדיבידואלי, התלוי בחומרת המחלה, הנזק שכבר נגרם, הסיכון לנזק עתידי וגורמים נוספים.